סוכה טבעית בנחל ורדיה: מקום קטן עלוב ומשוגע – גבי זוהר

גם צעד אחד מתחיל באלף מטרים (טיולים קרוב לבית)

אסור לבנות סוכה, כלומר מותר, אבל אסור לארח בסוכה משפחה וחברים, כלומר מותר רק אם הם בדרך להפגין ברמזור של שמשון ויותם או בכיכר דוד הכהן (קרית ספר). חיפשתי לעצמי סוכת שלום להעביר בה כמה שעות של חג, מועד וטיול, ונזכרתי בימי ילדותי בקיבוץ, איך היינו מחכים לערב הראשון של החג כדי לחרב את הקישוטים והפירות של הסוכות האחרות של בתי הילדים בחברת הילדים. אחרי החג פשטנו כסיירת מובחרת על הסוכות האחרות, והעמסנו על כתיפנו סלי רימונים משובחים, תמרים במועדם, קלמנטינות ירוקות טרום- עונה, גויאבות ריחניות, נוצות טווסים ממשק הילדים שקישטו את הקירות.

בקצה השמיים ובסוף המדבר

חיפשתי סוכה טבעית במסגרת המותר, בלי החרגה של מכתב עובד חיוני או דגל שחור להפגנה או ספורט יחידני או תפילה בבית הכנסת. חיפשתי, כן חיפשתי מקום לדאגה, ומצאתי:
בקצה השמיים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה.

נחל ורדיה

והמקום הזה נמצא בחיפה, ולא סתם אלא ממש קרוב לביתי, נחל ורדיה. יופיה הטופוגרפי של העיר – היפה בישראל ומהיפות אך הבלתי מטופחות תיירותית בחופי הים התיכון – מאפשר לתייר המקומי וזה מרחוק בא, כמה ואדיות נפלאים לטיול. ואדי בן דור, ואדי שיח המפורסם שבהם, נחל אחוזה, ואדי זיו ונחל אזוב, ואדי לוטם, נחל עובדיה שמתחיל בחיפה ומסתיים בטירת כרמל, ואדי עמיק ואפילו, בעבר, צצה יוזמה יפה לסלול ״שביל ואדיות חיפה״ מיזם הדגל של עמותת ירוק בלב החל משנת 2014. זהו מסלול הליכה רגלי למטיבי לכת באורך 50 ק"מ, הקושר את הטבע הייחודי של חיפה בתוואי מעגלי רציף, וכמו כן מתחבר לשביל ישראל. כמו כל דבר בחיפה גם היוזמה הזאת טבעה באחד הנחלים, ועל כן אפשר להסתפק בטיול ואדי אחד בלי חיבורים.

מקום קטן, עלוב ומשוגע

אפשר לרדת מרחוב ד׳יזרעאלי ולעבור בנחל היפהפה בין שכונת רוממה מדרום ושכונת ורדיה מצפון, אבל אפשר ונוח לעשות את המקטע העליון, שאליו אני כיוונתי, מרחוב הראל למרגלות בית הספר הריאלי, לעלות כמעט עד שכונת אחוזה ואז לחזור. בכניסה לנחל מגרש חניה ושביל סלול טבעי הודות לתלמידי ומורי הריאלי הוביל אותי במעלה הנחל. סימני דורבנים וחזירי בר לא מנעו ממני את חווית הסוכה הטבעית הנפלאה של הנחל(אל תנסו את החלק התחתון, המזרחי, הנשפך לנחל הגיבורים,אלא אם אתם בוגרי טרקים בג׳ונגלים של האמזונאס). אלת המסטיק, עצי אלון מצוי עמוסי בלוטים ירוקים, עץ אזדרכת מפעים כמו בשנות המאה הקודמת בקיבוץ, אקליפטוסים סקסיים ערומי קליפה, בתי מגורים קרובים מחד גיסא אך רחוקים מאידך גיסא מסוגרים בתוך העלווה הטבעית הסוגרת מכל עבר. סוכה טבעית. בחורף הזרימות כאן יוצאות דופן. פה ושם זולות של צעירים מקומיים שמחפשים אהבה אפלטונית (גיליתי זוג אפלטוני אחד שהתחבא שם ליד עץ אלון), צמחי אילנטוס(אלונית בלוטית) בתחילת השלכת, מין פולש שהגיע לכאן מסין(אלא מה) בשנות השבעים ועושה שמות לפרחי הבר, והתחושה היא של מקום קטן, עלוב(אין שילוט, אין טיפוח תיירותי, אין הנגשה – ע״ע עיריית חיפה) ומשוגע.

אומרים שם מה שיקרה וחושבים על כל מה שקרה

לפני שירדתי לרחוב הראל ומשם בחזרה דרך שער הגיא הביתה, הקשבתי בדממה לקולות האורבניים הבוקעים את החורש הים התיכוני, בחיבה של עיר כמו בג׳ונגל של ריו דה ז׳אנרו, נעקצתי על ידי יתושים חיפאים, נשמתי עמוק לריאות את הסתיו וברחתי לשעה קלה ומופלאה מהמציאות המסוגרת, הנשיא הנדבק, השוטרים שמכים מפגינים, התוכניות הירודות בטלויזיה המסחרית, וזימזתי לעצמי:
אומרים שם מה שיקרה
וחושבים על כל מה שקרה.
אלוהים שם יושב ורואה
ושומר על כל מה שברא.
(יהונתן גפן, ״מקום לדאגה״)

תהיו חברתיים :)

שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
במייל